מחבר: רחלי ווקס

ההייטקיסטים של העוטף מצאו את עצמם השבוע הרחק מהתופת, בדובאי. במקום המשלחת הישראלית המנופחת שהייתה אמורה להגיע לוועידת האקלים של האו”ם הוחלט לשלוח משלחת מצומצמת מאוד שבליבה אנשי קלינטק וקליימטק – שהם והחברות שאותן הם מנהלים סבלו הרבה במתקפת ה-7 באוקטובר ואחריה, כולל אבדות טראגיות בנפש.

שוחחתי איתם לכבוד הנסיעה, ושמעתי על הקשיים – וגם על התקוות לקראת המפגש הבינלאומי.

לכתבה שלי בגיקטיים

(צילום: Anthony Fleyhan, COP28)

לפעמים, הכתבות הכי חשובות הן אלה שהכי קשה לכתוב. על פניו, דיווחתי על זיהומים סביבתיים-בריאותיים בעוטף בעקבות מתקפת הפתע והמלחמה, לא על נרצחים או פצועים או חטופים. אבל בכל מילה שהמרואיינים אמרו, בכל מילה שכתבתי, ככל שהבנתי יותר את עומק הנזק – האסון הנורא של ה-7 באוקטובר ניבט אליי מן הקרקע, המים והאוויר. דרך הזיהום שקליעים יצרו, ראיתי את היריות. דרך גגות האסבסט שנשברו, את הרקטות שממלאות גם היום את השמיים.

המתקפה של חמאס יצרה בעוטף זיהומים סביבתיים מסוכנים מאוד לבריאות, שחובה-חובה לטפל בהם כחלק מהשיקום הקריטי של האזור, לפני שאנשים יחזרו לשם. כי לא מגיע להם להיפגע יותר ממה שהם כבר נפגעו. ולמי שכבר שם, מומחים ממליצים בחום במינימום לעטות מסכת פנים טובה וכפפות.

לכתבה שלי בוואיינט

(צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק)

כעסתי כשקראתי את ההתבטאות הפרו-פלסטינית של גרטה טונברג, אחרי שהיא לא טרחה לומר מילה על האירועים המזעזעים של ה-7 באוקטובר. אין לי ספק שהתבטאויות כמו אלה לא רק מזיקות לישראל, אלא גם למאבק הסביבתי שגרטה היא ממוביליו. חשוב להבהיר שסביבה היא לא עניין של ימין ושמאל – אלא של כולנו, תושבי כדור הארץ, והתבטאויות כמו של גרטה יוצרות פוליטיזציה מסוכנת שלו.

כתבתי המון בחיי, אבל מעולם לא טור דעה. אבל יש לי דעה. וזה היה הטקסט העיתונאי המהיר ביותר שכתבתי אי-פעם. מאז שהתפרסם הבוקר, הוא זוכה לכמות גבוהה מאוד של כניסות בוואיינט. מוזמנים ומוזמנות לקרוא ולהפיץ, ושיהיו לנו ימים שקטים.

לכתבה בוואיינט בעברית

לתרגום של הכתבה לקהל בינלאומי, באתר Ynetnews באנגלית

(איור: DonkeyHotey, flickr, CC BY-SA 2.0)

אני ממשיכה במסע בעקבות הדבורים לחג, והפעם: מחקר חדש חושף שהדבורים התפתחו לפני מעל 120 מיליון שנה ביבשת דרומית קדומה בשם גונדוואנה. יצאתי לבדוק את הנושא, וגיליתי שהדבש שלנו עתיק (ודרומי) יותר ממה שהיינו חושבים. כך מגיעה לפתרונה תעלומה ותיקה!
וגם: מה הקשר בין התפתחות הדבורים להתפתחות הפרחים?

לכתבה בוואיינט

באיזה דבש אתם טובלים את התפוח שלכם השנה, לכבוד החג? דבש הדרים? דבש ממבחר פרחי בר? או פשוט זה שהכי זול בסופר? מאחורי כל צנצנת דבש עומדת דבורה, ומאחורי כל דבורה עומד הפרח שהיא אספה ממנו את הצוף המתוק אל הכוורת כשיצאה למרעה (כן כן, גם דבורים רועות). וכמו שאנחנו מה שאנחנו אוכלים – הדבש שלנו הוא מה שהדבורים שהכינו אותו ינקו מהפרח.

אז מאילו פרחים אוכלות דבורי הדבש של ישראל? מי הם חובבי דבש הבצל בארץ, ואיזה סוג של דבש יוקרתי נמכר למדינות ערב? למה דבש מיובא לישראל, למרות ריבוי הכוורות כחול-לבן? ומה נעשה כיום כדי להעשיר את תזונתן של הדבורים?

כל התשובות – בכתבה חדשה שלי לכבוד החג בוואיינט.

שנה טובה ממני! 🙂

לכתבה

בין עצי אלון בני מאות שנים, נפגשה קבוצה מעורבת של יהודים וערבים. בשטח עשיר בצמחים ובבעלי חיים, שנמצא כיום בסכנת בנייה, הם מיפו את עצי היער, עשו מדיטציה מסביב למדורה – ובעיקר, עצרו לרגע ממרוץ החיים כדי למצוא יחד את שאיבדו בדרך. זכיתי להכיר את סיפורם, ולתעד אותו בכתבה חדשה שלי, שהתפרסמה לאחרונה ב-ynet. פייר, התרגשתי.

לכתבה

_{(צילום: יהל פורת, ארוא אגבריה ואמנון פקר)}