קטגוריה: כתבות

זה לא חדש שבת"א אין ממש חניה, ותושבים במזרח העיר גם מנהלים כיום מאבק נגד העירייה בנושא. אבל האם ייתכן שהפתרון למצוקת החניה בת"א (ובערים אחרות) לא טמון ביצירת עוד ועוד מקומות חניה, אלא דווקא – בניהול חכם יותר של אלה שכבר קיימים? כתבה חדשה שלי בוואלה רכב.

לכתבה

מהם הכשלים של הממשלה בטיפול במשבר האקלים? דו"ח מבקר המדינה שיתפרסם מחר יפרט. עם זאת, הוא לא יכול לחדש הרבה למדענים מתחומי הסביבה השונים, שמתריעים מפניהם כבר שנים וקוראים בכל קול לפעול לשינוי המצב. טור דעה חדש שלי ב-ynet.

לכתבה

חתולים! מדעי המוח!
בכתבה חדשה שלי ב"הארץ" אני כותבת על האופן שבו חתולים רואים אשליות אופטיות – ואיך החיבה שלהם לישיבה בקופסאות איפשרה למדענים לחקור את הנושא. ויש שם גם שלל תופעות אינטרנט חתוליות, ומחקר מדעי שבדק ברצינות האם חתולים הם נוזל, וגם תמונות וסרטונים, אל תדאגו. ודוטי היפה שלי מככבת שם כדוגמה לחתולה בקופסה (של משחק קופסה, כמובן)

לכתבה בהארץ

לכתבה באתר זווית

הבניין הגבוה והמסקרן של מוזיאון הטבע בת"א מזכיר לרבים תיבת נח מודרנית, שנישאת מעל הרחוב ומסתירה בתוכה את סודותיו של עולם החי והצומח. אך סביר להניח שהמוזיאון לא יכול היה לקרום עור וגידים ללא פעילותה של מדענית נמרצת אחת, שסירבה לוותר עליו: פרופ' תמר דיין. בכתבה חדשה שלי שהתפרסמה בוואיינט אני מדברת איתה על הפעילות המרשימה שלה, שזיכתה אותה בפרס מפעל חיים בוועידה השנתית למדע ולסביבה.

צילום: יעל צור

לכתבה

תמיד מצאתי המון קסם בפטריות. מופלא בעיניי איך מינים שונים מהממלכה הזו יכולים להיות טעימים לאללה או רעילים לחלוטין, לגרום להזיות או לפרק חומר מת, לעצבן את כפות הרגליים שלנו או לקשט גזעי עצים. אה, והן גם ממש חמודות.

בכתבה חדשה שלי אני מדברת על סגולה חדשה שנמצאה של פטריות מאכל: עזרה לעצים לגדול מהר יותר .

לכתבה

עדר קטן וייחודי של פרות חופשיות רועה ברמת הגולן מאז 1967. הן הצליחו לשרוד מלחמות, מחלות ומבצעי חיסול מאורגנים. כעת, האישה שמלווה אותן במשך שנים מקווה שהן יקבלו הגנה רשמית מהמדינה

רחלי ווקס, זווית

מי שמטייל בשעות אחר הצהריים בין נחל משושים לנחל זוויתן שברמת הגולן, עשוי לראות אותן: עדר של כמה עשרות פרות במרעה. במבט ראשון ניתן לחשוב שמדובר בעדר רגיל – פרות בוגרות ועגליהן הקטנים, חומות, שחורות ולבנות, שהולכות להן בשלווה בין הסלעים והשיחים, אך בניגוד לפרות אחרות שבהן ניתן להיתקל בעת טיול בצפון, הן לא שייכות לחקלאי כלשהו שמגדל אותן לצורך ייצור בשר או חלב לשימושו של האדם.

הפרות האלו לא נמצאות בבעלותו של איש. למעשה, מדובר בעדר היחיד בישראל של פרות חופשיות.

מקורו של עדר פרא זה (שדרוזים קשישים מכנים "עדר הג'אולני") דומה לזה של רבים מעדרי הפרות המסחריים שקיימים כיום ברמת הגולן. "הפרות שנשארו ברמת הגולן במלחמת ששת הימים, ולא עברו לסוריה יחד עם בעליהן הסורים, היוו את הבסיס להקמת עדר הבקר הישראלי בגולן", אומרת רחלי גבריאלי, מנהלת תחום בקר לבשר בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות. לדבריה, רוב הפרות הללו נאסף על ידי מגדלים ישראלים אחרי 1967 – אך לא כולן. "נותר גרעין של כ-150 פרות שלא נאסף – כנראה שאלה היו הפרות הטמפרמנטיות יותר, אלה שהיה קשה להוביל למכלאה. הן פשוט נשארו להן באזור, ומאז ועד היום הן לא נוהלו על ידי בני אדם".

שורדות היטב ללא האדם

"הפרות האלה מתנהלות למעשה כמו חיות בר", אומרת גבריאלי. "הן אוספות את המזון שלהן בעצמן בטבע, ממליטות את העגלים שלהן באופן טבעי, ולא מקבלות שום תוספות מזון או טיפולים וטרינריים".

פרות שמגודלות בתעשיית הבשר והחלב לא מסוגלות להיכנס להריון או לייצר חלב בכמות מספקת להנקה ללא תוספות מזון שניתנות להן על האדם. הפרות התעשייתיות נדרשות גם לקבל חיסונים נגד מחלות וטיפול נגד קרציות, שנועד למנוע קדחת קרצית – אחד מהגורמים העיקריים לתחלואה ולתמותה בפרות בישראל.

עם זאת, פרות הפרא שורדות היטב, ממליטות ומניקות את עגליהן גם ללא כל תמיכה תזונתית או וטרינרית מצד האדם. הסיבה לכך היא שבעשורים האחרונים, גזעי הפרות המסחריים בישראל השתנו מאוד: הנקבות זווגו עם פרים מחו"ל, כך שהגזעים הישראליים הפכו בהדרגה לדומים יותר לאירופיים ולאמריקניים. מגופן של פרות אלה אפשר לייצר יותר בשר והן מפיקות כמות גדולה יותר של חלב, אך הן לא מותאמות לתנאים המקומיים בישראל, ולכן זקוקות לטיפול תומך רב. "באופן כללי, ייצור עומד בסתירה לעמידות", מסבירה גבריאלי. "ככל שנטפח ונשפר את הייצור, בין אם מדובר בבשר, בחלב או בפירות, העמידות של הגזע או הזן תיפגע".

פרות הפרא, לעומת זאת, לא עברו כל טיפוח מאז 1967, ולכן הן נשארו דומות לפרות שחיו באזור באותם ימים: קטנות יותר ומותאמות יותר לתנאים המקומיים. "כשאנחנו נוסעים למדינות עולם שלישי, אנחנו לרוב לא יכולים לשתות בהן את המים, אבל המקומיים כן יכולים", אומרת גבריאלי. "כך גם גזעי בעלי חיים מקומיים כמו הפרות מפתחים עמידות על ידי חשיפה מתמשכת לגורמי תחלואה שמאפיינים את השטח, לאורך שנים ודורות, והיא שקולה לחיסון. מדובר בגזע שמותאם במידה מקסימלית לסביבה שבה הוא חי".

כחלק מהתאמה זו, פרות הפרא מעט קטנות יותר מאלה ששייכות לעדרים המסחריים. "הפרות שוקלות קצת פחות מ-400 קילוגרם, כשפרה ממוצעת בעדר הישראלי שוקלת כיום כ-600-550 קילוגרם", אומרת גבריאלי. "אמנם, גם הפרה שאנחנו מכירים היא קלת תנועה יותר ממה שאנשים נוטים לחשוב, אבל פרות הפרא הן הרבה יותר אתלטיות, הן מסוגלות לברוח כמו טיל ולרוץ במדרון כמו צבאים".

ניסיונות השמדה ואישומי שווא

הקומפקטיות היחסית של הפרות גם מגנה עליהן מפני איומי ציד. "בעבר היו ניסיונות לא-חוקיים לצוד אותן, אבל ככל שהטיפוח התקדם הבשר שלהן איבד מאוד מערכו – מדובר בבשר רזה מאוד שאין לו ערך כספי", אומרת גבריאלי.

עם זאת, גורמים אחרים פגעו בעדר בצורה משמעותית לאורך השנים, ואף איימו על המשך קיומו. "בשנות ה-90 הוחלט בשירותים הווטרינריים שהעדר הוא מקור למחלות, ויצאה הוראה להשמיד אותו", מספרת גבריאלי. "מתוך 150 פרות שחיו אז בעדר, ירו ב-70. ההרג הפסיק רק כשד"ר דורון טיומקין, שהיה אז וטרינר של החקלאית (קואופרטיב וטרינרים שמשרת את רוב משקי החלב והבשר בישראל, ר.ו), יצר מחאה ציבורית רחבה מאוד בנושא". גבריאלי מציינת שהפרות שנורו נבדקו לאחר מותן, ונמצא שהחששות היו כוזבים – ושהן היו נקיות מכל תחלואה.

לאחר האירוע הקשה, עדר הפרות חי בשקט במשך כמעט 30 שנה. עם זאת, לפני כמה חודשים קם איום חדש על קיומו. "גורמים ברשות הטבע והגנים רצו להשמיד את העדר, כי הם תלו בהם את האשם בזיהום הנחלים באזור", אומרת גבריאלי. "עם זאת, על פי חישוב כמותי שערכתי, התרומה המקסימלית האפשרית של הפרשות פרות לזיהום נחלים היא כ-4 יחידות שיוצרות מושבות של חיידקי קולי (Escherichia coli), ואילו משרד הבריאות קובע שנחל מסוים מסוכן לרחצה לבני אדם אם הזיהום בו על פי הבדיקות הוא ברמה של מעל 400 יחידות. כלומר, זה ברור שיש לזיהום מקור אחר, שהוא לא בקר".

"אנשי רשות הטבע והגנים נפנפו אותי כל התקופה הזאת ולא היו מוכנים לשמוע אותי", אומרת גבריאלי. "מנכ"ל משרד החקלאות הוציא מכתב לרשות הטבע והגנים שבו נכתב שאנשי המקצוע במשרד משוכנעים שהעדר הוא לא המקור לזיהום, אבל זה לא שכנע אותם. בסופו של דבר, הצלחנו להוריד את רשות הטבע והגנים מהכוונה לפגוע בעדר כרגע, בעזרתה של טל גלבוע, יועצת ראש הממשלה לענייני בעלי חיים, שנכנסה לסיפור, יצרה דיאלוג ישיר עם מנכ"ל הרשות ושכנעה אותו שההשמדה מיותרת ושהיא לא תפתור את בעיית זיהום הנחלים".

מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה: "לא היו דברים מעולם. עדר הבקר הסורי הוא חיית משק שנותרה בשטח נחל משושים ללא בעלים. עדר זה פעיל קרוב מאוד לערוץ הנחל ובתוכו שהוא שמורת טבע, ועקב כך משפיע על איכות מי הנחל בהפרשותיו. במסגרת פרויקט מקודמת פעילות לצמצום פעילות בקר בערוצי נחלים, בו שותפים המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, רשות המים ורשות הטבע והגנים. פעילות זו כוללת הצבת שקתות מים המרוחקות מנתיבי הזרימה, וגידור חלק מהמקטעים. שקתות כאלה נמצאות בהקמה גם באזורים בו נמצא הבקר הסורי בכדי לצמצם פעילות בנחלים. כמצוין מעלה, לפרויקט שותף גם משרד החקלאות. כמו כן יש לציין שזו לא חיה מוגנת, אלא חיית משק שהתפראה".

מקור העמידות של הגזע

אם בשנות ה-90 העדר כלל כ-150 פרות, הרי שהיום מספרן קטן הרבה יותר ועומד על כ-40 (כמחציתן נקבות וכמחציתם זכרים). לדברי גבריאלי, סביר להניח שהסיבה לכך נעוצה בפגיעה המשמעותית בגודל העדר בשנות ה-90. "ברגע שהורגים פרטים מאוכלוסייה, במיוחד כשמדובר בעדר, שיש לו מרקם חברתי עדין מאוד, פוגעים ביכולת ההשתקמות שלה – וזה כנראה מה שקרה לעדר הזה", היא אומרת. "כשגודל של אוכלוסייה יורד מתחת לסף מסוים, קצב הריבוי שלה יורד, כי המגוון הגנטי שלה קטן וכך העמידות שלה נפגעת". לדבריה, ייתכן גם שמתבצעות הרבעות בין פרטים עם קרבה משפחתית עקב קוטן האוכלוסייה, מה שפוגע בין השאר בפוריותם של הצאצאים.

לדברי גבריאלי, חשוב לשמור על פרות הפרא בגולן, בין השאר, למען הפרות שחיות במשקים המסחריים. "עקב השפעותיו של משבר האקלים וההרחבה בתפוצתן של מחלות, יום אחד, והיום הזה לא מאוד רחוק, נצטרך להבין מה מקור העמידות של הגזעים המקוריים, ולשלב את הגנים שאחראיים לעמידות הזו בתוכניות טיפוח", היא אומרת. "הידע הזה לא קיים בעולם וצריך לייצר אותו כאן בישראל".

מעבר לכך, לדברי גבריאלי, האחריות של ישראל לשמור על פרות הפרא היא חלק ממחויבותה לקיום אמנות בינלאומיות שעליהן היא חתומה – ביניהן האמנה לשימור המגוון הביולוגי מטעם האו"ם. "הנושא של גזעי מקור מקומיים מקבל היום חשיבות גדולה מאוד בעולם, וזה בא לידי ביטוי גם באמנות בינלאומיות כאלו", היא אומרת.

"40 הפרות האלה לא מהוות מטרד, והן לא היוו מטרד גם כשהן היו בשיא גודלן – הן לא גזלו מרעה מאף אחד ולא גרמו שום נזק לבני אדם, לסביבה או לעדרים השכנים", מסכמת גבריאלי. "מעולם לא הייתה סיבה מוצדקת לפגוע בהן ואני אשמח מאוד אם העדר יצליח לשרוד לאורך הדורות גם בעתיד".

(פורסם במקור ב-ynet. צילומים: רחל גבריאלי)

–לכתבות נוספות שלי–

3,900 חברות מרחבי העולם קיבלו בשנים האחרונות את תו ה-B-Corp, שמוענק לעסקים ולארגונים שמתנהלים באופן חברתי וסביבתי – אך רק ארבע מתוכן הן חברות ישראליות. יצאתי לבדוק: מדוע הן היחידות? ומה הן צפויות להרוויח מהמהלך הזה בעתיד הקרוב? כתבה חדשה שלי ב-ynet.

לכתבה

לאט לאט ובשקט חדרו שורשי עצים אל תוך מערות הקבורה העתיקות של אתר בית שערים שבגליל העליון, והציבו אותן בסכנת התמוטטות. בכתבה חדשה שלי בוואיינט אני מספרת על המאמצים להציל את המערות ההיסטוריות – בלי להרוס את הטבע.

חוץ מזה, זה גם מקום נחמד מאוד לטייל בו בחוה"מ הבא עלינו לטובה, יש פריחה :).

לכתבה

כשכתבתי את הכתבה הזו גיליתי שכלבי ים נשמעים כמו חייזרים. ואם זה לא מספיק, מדענים גילו לאחרונה שהם משמיעים קולות משונים נוספים, שלא היו מוכרים עד כה – כי האוזן האנושית לא מסוגלת לשמוע אותם. (תקראו את הכתבה החדשה שלי שהתפרסמה באתר חדשות 12 ו)תקשיבו למה שהולך שם, זה דיי פסיכי 🙂

לכתבה