פורסם ב סיפורים קצרים

על פני הים [סיפור קצר]

תמיד כל כך כיף כשסיפורים שלי מתפרסמים. במיוחד כאלה שהשקעתי בהם הרבה. כמו זה.

"על פני הים" הוא סיפור מדע בדיוני שמתרחש בין ירושלים העתידית לירח האטרקטיבי ביותר של צדק, ושעוקב אחרי גיבורה צעירה שעוזבת את עברה הטראומטי מאחור לטובת מקום טוב יותר – או כך היא מקווה, לפחות.

הסיפור התפרסם במסגרת פרויקט הסיפורים של כנס מאורות למד"ב, לצד יצירותיהם של כמה מכותבי המד"ב והפנטזיה הטובים ביותר שיש היום בישראל – וזה באמת מרגש.

**

כשהבנתי שאני עומדת לכתוב סיפור מד"ב טהור, המחשבות שלי נדדו מיד לירח אירופה – כנראה הגוף השמימי שהסיכוי למצוא בו חיים הוא הגבוה ביותר. כבר מילדות דמיינתי את החיים שיכולים להיות שם – באוקיינוס המים הזורמים שמתחבא מתחת לשכבת הקרח שנמתחת לכל אורך הפלנטה. דמיינתי בני אדם מגיעים לשם, ועומדים על פני השטח של הירח, ים אדיר ומלא חיים זרים ומוזרים תחת רגליהם. כבר כטינאייג'רית היה לי ברור שייצא מכל הדמיונות האלה סיפור. רק עכשיו גיליתי איזה. ומי יודע, אולי הוא לא יהיה האחרון.

ומהצד השני, ישנה ירושלים. שאליה עלינו לרגל לאורך כל השנים. העיר האהובה שלי, על יתרונותיה – וגם על חסרונותיה הרבים. הפרויקט כולו מאגד את סיפוריהם הבדיוניים של אלה שבאים אליה, מהסיבות הכה-רבות שיכולות למשוך אותנו אל העיר. אני לא יודעת איך ירושלים תיראה בעתיד הרחוק. הניחוש שלי הוא שהרבה ממה שהופך אותה למה שהיא יישאר תמיד. ויכול להיות גם שבמובנים רבים, היא תשתנה מן הקצה אל הקצה.

נהניתי מאוד לכתוב את הסיפור הזה, להפליג בדמיון וברגש. מקווה שתיהנו גם אתם לקרוא אותו.

לסיפור

פורסם ב סיפורים קצרים

בשניים [סיפור קצר]

הסיפור החדש שלי, "בשניים", הוא אולי הקצר שכתבתי אי פעם – פחות מ-100 מילה. והוא התפרסם ממש עכשיו בכתב העת הספרותי "קול ההמון".

יש בו אהבה. וגם משהו אחר לגמרי. הוא פרץ מתוכי ערב אחד, לא מזמן, והיה לי ברור שאני צריכה למצוא לו בית.

קריאה נעימה 🙂

לסיפור

פורסם ב סיפורים קצרים

הממד הרביעי [סיפור קצר]

אי שם בלב המדבר, איש צעיר שליבו פצוע מבקש מאדם זקן ושבע לקחים שילמד אותו. "היכולת לראות את העבר אינה מומלצת לבן אנוש", אומר לו הזקן, אך הוא לא מוותר, הזכרונות המרוחקים רודפים אותו. סיפור פנטזיה שכתבתי, שהתפרסם בכתב העת הספרותי "בלי פאניקה" ב-08/09/2020 ושאני גאה בו מאוד.

"הממד הרביעי" התחיל כשנתיים לפני שפורסם עם זיק של רעיון, שנשכח מהר כשהחיים לקחו למקומות אחרים. הוא נולד מחדש עבור סדנת כתיבה שהשתתפתי בה והכתיבה שלו התמשכה הרבה אחריה, התפתלה, השתנתה והתעצבה ובהמשך גם נערכה, עד שהוא הבשיל לכדי האהוב עליי מהסיפורים שכתבתי (עד לזמן כתיבת שורות אלה). קריאה נעימה :).

לסיפור

פורסם ב סיפורים קצרים

טיסות יוצאות [סיפור קצר]

"ההמראות היו תמיד החלק האהוב עליי, וגם על אבא. הטיסה עצמה לא הייתה אף פעם החלק המרגש, לא כל כך הרגשתי תוך כדי הטיסה שאני נמצאת גבוה-גבוה בשמיים, שזה הרי כל הכיף. הנחיתות היו מאוד הדרגתיות, הכל קרה כל כך לאט שבקושי הייתי שמה בכלל לב שחזרנו אל הקרקע. אבל ההמראות? הן היו כיפיות ממש".

באוקטובר 2018, סיפור שכתבתי היה אחד מאלה שנבחרו מתוך עשרות שנשלחו עבור ערב ההקראה "סיפורים מהחיים" מטעם "סדנאות הבית", והקראתי אותו בקפה יודפת מול קהל של כמעט 100 איש. הנה, תראו גם אתם:

הכל התחיל במוצאי שבת אחת, כשהתחשק לי לכתוב סיפור וחיפשתי תירוץ. נתקלתי במקרה במודעה של ערב ההקראה הנ"ל, שנושאו היה "המראות ונחיתות", אך אבוי: רק ארבעה ימים נותרו עד הדדליין להגשת הסיפורים – ואני כותבת לאט. עם זאת, לקחתי על עצמי את האתגר. רוב הימים עברו עליי בלשבור את הראש בניסיון לחשוב על רעיון מתאים וטוב לסיפור. ביום שלישי, כשחיכיתי לקבוצה שאיחרה מאוד להדרכה שהעברתי בספרייה הלאומית, הרעיון קפץ לי פתאום לראש, ופתאום הכל היה ברור. התחלתי לכתוב מילים ופסקאות כשחיכיתי לתור אקראי בקופת חולים על דפי טיוטה שביקשתי מהמזכירה, ולא הפסקתי עד שהוא נשלח, זמן קצר לפני הדדליין.

הסיפור הזה הפך לראשון שכתבתי שהגיע לקהל, הראשון שעבר עריכה מקצועית, הראשון שזכה להערכה חיצונית. אבל לא האחרון :).