אז זכיתי לראיין חוקרת ישראלית שגילתה משהו מדהים באמת: שמושבות של הבוטריל הפרחוני, בעל חיים מהמם שאתם לא מכירים, מזדקנות בשלמותן – ואז מצעירות שוב, כולם יחד. מטורף.
עוף החול, מה שנקרא, גרסת המציאות. או “אורשינה”, בשמו התלמודי – השם שד”ר אושרת בן-חמו המוכשרת נתנה למעגל הזה.
היה לי מהמם להכיר את הסיפור ואת היצור הזה, ולכם יכול להיות מעניין לקרוא את הכתבה שלי בנושא, עכשיו ב-ynet:
הסיפור הזה הוא אמיתי. סיפרתי אותו על הבמה המהוללת של תיאטרון החאן הירושלמי, בערב סטוריטלינג מיוחד של “סיפור ירושלמי”, שנערך בערב ט”ו באב 2023. נושא הערב, והסיפור, היה אהבה 🙂
בסיפורי, אני מדברת על דילמה שכל בחורה רווקה מתמודדת איתה מתישהו, כשכל מה שהיא רוצה זה… קשר רציני.
“את תולדותיה אני רואה על פניה”. מהמשפט הזה צמח לי סיפור שלם, קצר. ועכשיו, אני שמחה לספר לכם שהוא התפרסם בגיליון פרוזה מיוחד של כתב העת הספרותי “סלון הדחויים”. מוזמנים ומוזמנות לקרוא:
את הסיפור הזה כתבתי כבר לפני כשנתיים. הוא התחיל מהכאב על הפטירה של דוטי, חתולתי האהובה. וגם ממחשבות על מה שראיתי בגופם של הסובבים אותי. והוא צמח לסיפור שלא דיבר על אף אחד משני אלה, אבל במובן מסוים, דווקא כן דיבר. אני שמחה שהוא מצא סופסוף בית טוב.
אפשר לקרוא את הגיליון המלא של “סלון הדחויים” ממש פה, אני גאה להופיע בו לצד שמות מרשימים מאוד. אפשר גם להשיג אותו בעותק חי ומודפס ב”נסיך הקטן” בירושלים וב”מובי דיק” וב”מדף הספרים של פאני” בת”א. וכרגיל, אפשר לקרוא עוד סיפורים שלי פה באתר :).
כמה מהסיפורים המעניינים ביותר שאני מכירה מתחבאים בטבע שלנו. מי צריך סרטי אקשן כשיש צמחים שקטים אבל נועזים, בעלי חיים שעוברים על החוק ומרוץ חימוש בלתי-נלאה בין פורחים למצייצים.
סיפור כזה מתחבא גם בכתבה החדשה שלי, שפורסמה היום בוואיינט, וכוללת רכפתנים – צמח נפוץ מאוד שלא כדאי לכם ללעוס בשלמותו, בולבולים – הציפור עם השם המשעשע שבערך כל דבר הוא אוכל בשבילה, ומערכת מתוחכמת של פרוטקציה וחומרים ואנזימים וחיידקי מעיים – שאולי אפילו יכולה ללמד אותנו משהו על מניעת סרטן.
מהפך מתחולל כיום ביער האמזונס, ומאחוריו עומד חוקר: פרופ’ פאולו ארטקסו, מהמדענים החשובים בעולם, חיבר את התוכנית שמיושמת כיום בברזיל כדי לשקם ולפאר מחדש את יער הגשם הפצוע. כשהוא ביקר בישראל לאחרונה, הלכתי לפגוש אותו.
ארטקסו סיפר לי איך עושים שינוי, הסביר מדוע כריתת היערות שביצעה ממשלת בולסונארו הייתה מנוגדת לחוקה – ולמעשה מיותרת, והשמיע מסר ברור כשמש ביער: “עדיין לא מאוחר מדי”.
ראיון שהיה לי מרתק לערוך, עם אדם יחיד במינו, שבאמת ובתמים – משנה את העולם. וזה לא משהו שאפשר לומר על הרבה אנשים.
מכתבי אהבה מספרים לנו סיפורים גדולים מהחיים, על אהבות שזקוקות לשירותיהם כדי לחבר, לבטא, לכאוב ולכסוף. בימים שבהם המרחקים והכמיהה היו חלק מהיומיום והעט והנייר עוד לא הוחלפו במקלדות מהירות מדי, הרגש נפרס במלוא הדרו ביצירות האישיות הללו. דרך משחק הקופסה “לאב לטר”, שמשתעשע בקונספט, אדבר על העולם הכמעט-נמוג הזה, וכמובן – אקריא כמה פנינים מענגות ומלאות יצירתיות מקומץ מתוך מכתבי האהבה הגדולים בהיסטוריה. יהיה רומנטי מאוד – ובחייכם, מה רע בקצת רומנטיקה לפעמים ❤️
“תמיד דמיינתי את קוריאה כמקום מושלג, כאילו לא קיים שם קיץ. אהבתי לחשוב על ההיכלים שתחרויות הגוֹ מתקיימות בהם. ראיתי בעיני רוחי אולמות רחבים שתקרתם נמתחת השמיימה, מלאים בצופים שעיניהם האסייתיות לא משות לרגע משני השחקנים שיושבים במרכז האולם. מבטי השניים נעוצים באבנים השחורות והלבנות שעל לוח העץ. החוכמה זורחת מעיניהם. המיישרים שזוקפים את קומתם מנצנצים מעורפיהם כתכשיטים יקרים”.
באוקטובר האחרון סיפור קצר שלי, “מה שקורה בלילות”, התפרסם ב”היה יהיה”, שנתון סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה שחלמתי שנים לפרסם בו. זה היה כיף, ונהניתי כל כך מהתגובות שקיבלתי מאנשים בעקבות הפרסום. היה נחמד להרגיש על המפה, והיה מהמם לראות את הסיפור שעמלתי עליו חודשים מודפס על דפים אמיתיים שבתוך ספר אמיתי, שאנשים אמיתיים כה רבים קראו.
למה אני מספרת לכם על זה דווקא עכשיו? כי התארחתי במועדון הקריאה הירושלמי של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, יחד עם כותבות וכותבי סיפורים אחרים מתוך האסופה, ודיברתי על הסיפור. וזה היה כיף, להרגיש בתוך קהילה שקראה את הסיפור שלי והתעניינה, ולא ב”לבד” הזה של אני מול טקסט. איזה כיף שאנשים קוראים את מה שאני כותבת.
הסיפור מדבר על עולם שונה מאוד משלנו, שבו משחק הגוֹ האסייתי נמצא במרכז. ועל האופן שבו דברים שאנחנו לא מייחסים להם המון חשיבות משפיעים על כל מי שאנחנו.
התחלתי לכתוב את “מה שקורה בלילות” עוד ב-2021, בניסיון למהר וליצור משהו לקראת “היה יהיה” של אותה השנה – אבל הוא עוד לא היה בשל. שילבתי בו רעיונות ממחקר לתואר שני שהניסיון להוציא אותו לפועל נכשל עמוקות בגלל המציאות (אבל היי, לפחות יצא לי מזה סיפור!), יחד עם משחק שפותח חור הצצה אל אסיה ואל המחשבה האנושית. שנה אחרי שנטשתי את הסיפור, חזרתי אליו כמעט במקרה, במחשבה שאין שם עם מה לעבוד. טעיתי. שיניתי ומתחתי והפכתי והטלאתי, והפכתי את הנפל למשהו שאני באמת גאה בו.
“היה יהיה” הוא ספר מודפס, אז אין לינק בימינו. אבל אם בא לכם, יש לינק לקנייה של האסופה (שאף אחד לא מרוויח ממנה וכל העוסקים במלאכה נהדרים) כאן.
מה היה קורה אילו מנוע הקיטור לא היה הופך לטכנולוגיה מתיישנת ודועך, אלא ממשיך ומתפתח ומניע את העולם גם בימינו? אילו מלחמת העולם השנייה לא הייתה פורצת מעולם? והאם בעתיד כולנו נהיה סייבורגים?
לשאלות אלו ואחרות סגנונות הסטימפאנק, הדיזלפאנק והסייברפאנק מציעים תשובות יצירתיות שונות, דרך עולמות מד”ביים דמיוניים שמתבטאים בספרים, בסרטים ואפילו באופנה ובמוזיקה. בעזרת משחק הקופסה הדיזלפאנקי “סיית'” אכיר לכם את העולמות הללו, אדבר על הצבעים שבהם הטכנולוגיות השונות צובעות את התפיסה שלנו, ואנסה להסביר מה ברעיון של היסטוריה חלופית ומולטיוורסים ושינוי העבר כה מדליק אותנו מאז ומתמיד בערך.
או במילים אחרות: פרק חדש ל”לשחק עם העובדות”! בואו והאזינו! בעדיפות בעודכם חובשים כובע צילינדר עם משקפי טייסים כאלה של פעם עליו.
נגיד, אפשר לשמוע הכול כאן:
או באפליקציות שמופיעות כאן (וגם באלה שלא שמעתן עליהן מעולם, מסתבר):
ואם נהניתם (וגם אם לא, בתכל’ס), אתם מוזמנים לעקוב אחרי הפודקאסט באפליקציית הפודקאסטים שלכם (יש שם כפתור), או להירשם לעדכוני “רחלי עושה דברים” במייל, בלייק בפייסבוק ואף ישירות בדפדפן, ואם נראה לכם שתהנו ממשחק מורכב וטוב – לקנות את המשחק סיית’ ממש כאן.
רבים מאיתנו היו ודאי רוצים לחשוב שהעולם הוא מקום צפוי – שאם רק נכיר את חוקי הטבע, נוכל לחזות כיצד יתפתח כל אירוע ומה יקרה בסיומו של כל תהליך, טבעי או אנושי. עם זאת, תורת הכאוס מאתגרת את התפיסה הזו, ומציגה לנו את המצבים שבהם גם עם מחקר של שנים ועם המחשבים החזקים ביותר – פשוט לא תהיה לנו שום דרך לדעת מה בדיוק הולך לקרות.
בעקבות Fluxx, אחד המשחקים הכאוטיים (והמשעשעים) ביותר, אעשה קצת סדר בבלאגן: אדבר על מערכות שבהן שולט הכאוס, אנפץ כמה מיתוסים, ואסביר סופסוף למה גם אחרי מיליארדי שנות אבולוציה אנחנו עדיין לא יודעים לחזות במדויק האם יהיה שלג בירושלים.
בואו להאזין! נגיד פה:
או באפליקציית הפודקאסטים שלכם. אתם יודעים, זאת שפה:
אני מקווה שיהיה לכם מעניין. ספרו לי איך היה (בפרק הזה, וגם בכלל), אני אוהבת פידבק. ו… :
והפעם, באתי להתארח בכובע שלי כעורכת הראשית של סוכנות הידיעות “זווית”, אתם יודעים, איפה שאנחנו כותבים על מדע וסביבה וכאלה. דניאל ברון וגיא אלחדד הנהדרים מהפודקאסט “אלטרנטיבה” של Up to Us הזמינו אותי כדי לסכם יחד איתם את 2022 בסביבה – ולהסתכל אל 2023 ואל מה שהיא צופנת עבורנו.
דיברנו על אופטימיות ופסימיות, על אסונות טבע ופתרונות טכנולוגיים, על מיחזור וחתולים. היה מעניין.