מכתבי אהבה מספרים לנו סיפורים גדולים מהחיים, על אהבות שזקוקות לשירותיהם כדי לחבר, לבטא, לכאוב ולכסוף. בימים שבהם המרחקים והכמיהה היו חלק מהיומיום והעט והנייר עוד לא הוחלפו במקלדות מהירות מדי, הרגש נפרס במלוא הדרו ביצירות האישיות הללו. דרך משחק הקופסה "לאב לטר", שמשתעשע בקונספט, אדבר על העולם הכמעט-נמוג הזה, וכמובן – אקריא כמה פנינים מענגות ומלאות יצירתיות מקומץ מתוך מכתבי האהבה הגדולים בהיסטוריה. יהיה רומנטי מאוד – ובחייכם, מה רע בקצת רומנטיקה לפעמים ❤️
"תמיד דמיינתי את קוריאה כמקום מושלג, כאילו לא קיים שם קיץ. אהבתי לחשוב על ההיכלים שתחרויות הגוֹ מתקיימות בהם. ראיתי בעיני רוחי אולמות רחבים שתקרתם נמתחת השמיימה, מלאים בצופים שעיניהם האסייתיות לא משות לרגע משני השחקנים שיושבים במרכז האולם. מבטי השניים נעוצים באבנים השחורות והלבנות שעל לוח העץ. החוכמה זורחת מעיניהם. המיישרים שזוקפים את קומתם מנצנצים מעורפיהם כתכשיטים יקרים".
באוקטובר האחרון סיפור קצר שלי, "מה שקורה בלילות", התפרסם ב"היה יהיה", שנתון סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה שחלמתי שנים לפרסם בו. זה היה כיף, ונהניתי כל כך מהתגובות שקיבלתי מאנשים בעקבות הפרסום. היה נחמד להרגיש על המפה, והיה מהמם לראות את הסיפור שעמלתי עליו חודשים מודפס על דפים אמיתיים שבתוך ספר אמיתי, שאנשים אמיתיים כה רבים קראו.
למה אני מספרת לכם על זה דווקא עכשיו? כי התארחתי במועדון הקריאה הירושלמי של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, יחד עם כותבות וכותבי סיפורים אחרים מתוך האסופה, ודיברתי על הסיפור. וזה היה כיף, להרגיש בתוך קהילה שקראה את הסיפור שלי והתעניינה, ולא ב"לבד" הזה של אני מול טקסט. איזה כיף שאנשים קוראים את מה שאני כותבת.
הסיפור מדבר על עולם שונה מאוד משלנו, שבו משחק הגוֹ האסייתי נמצא במרכז. ועל האופן שבו דברים שאנחנו לא מייחסים להם המון חשיבות משפיעים על כל מי שאנחנו.
התחלתי לכתוב את "מה שקורה בלילות" עוד ב-2021, בניסיון למהר וליצור משהו לקראת "היה יהיה" של אותה השנה – אבל הוא עוד לא היה בשל. שילבתי בו רעיונות ממחקר לתואר שני שהניסיון להוציא אותו לפועל נכשל עמוקות בגלל המציאות (אבל היי, לפחות יצא לי מזה סיפור!), יחד עם משחק שפותח חור הצצה אל אסיה ואל המחשבה האנושית. שנה אחרי שנטשתי את הסיפור, חזרתי אליו כמעט במקרה, במחשבה שאין שם עם מה לעבוד. טעיתי. שיניתי ומתחתי והפכתי והטלאתי, והפכתי את הנפל למשהו שאני באמת גאה בו.
"היה יהיה" הוא ספר מודפס, אז אין לינק בימינו. אבל אם בא לכם, יש לינק לקנייה של האסופה (שאף אחד לא מרוויח ממנה וכל העוסקים במלאכה נהדרים) כאן.
מה היה קורה אילו מנוע הקיטור לא היה הופך לטכנולוגיה מתיישנת ודועך, אלא ממשיך ומתפתח ומניע את העולם גם בימינו? אילו מלחמת העולם השנייה לא הייתה פורצת מעולם? והאם בעתיד כולנו נהיה סייבורגים?
לשאלות אלו ואחרות סגנונות הסטימפאנק, הדיזלפאנק והסייברפאנק מציעים תשובות יצירתיות שונות, דרך עולמות מד"ביים דמיוניים שמתבטאים בספרים, בסרטים ואפילו באופנה ובמוזיקה. בעזרת משחק הקופסה הדיזלפאנקי "סיית'" אכיר לכם את העולמות הללו, אדבר על הצבעים שבהם הטכנולוגיות השונות צובעות את התפיסה שלנו, ואנסה להסביר מה ברעיון של היסטוריה חלופית ומולטיוורסים ושינוי העבר כה מדליק אותנו מאז ומתמיד בערך.
או במילים אחרות: פרק חדש ל"לשחק עם העובדות"! בואו והאזינו! בעדיפות בעודכם חובשים כובע צילינדר עם משקפי טייסים כאלה של פעם עליו.
נגיד, אפשר לשמוע הכול כאן:
או באפליקציות שמופיעות כאן (וגם באלה שלא שמעתן עליהן מעולם, מסתבר):
ואם נהניתם (וגם אם לא, בתכל'ס), אתם מוזמנים לעקוב אחרי הפודקאסט באפליקציית הפודקאסטים שלכם (יש שם כפתור), או להירשם לעדכוני "רחלי עושה דברים" במייל, בלייק בפייסבוק ואף ישירות בדפדפן, ואם נראה לכם שתהנו ממשחק מורכב וטוב – לקנות את המשחק סיית' ממש כאן.
רבים מאיתנו היו ודאי רוצים לחשוב שהעולם הוא מקום צפוי – שאם רק נכיר את חוקי הטבע, נוכל לחזות כיצד יתפתח כל אירוע ומה יקרה בסיומו של כל תהליך, טבעי או אנושי. עם זאת, תורת הכאוס מאתגרת את התפיסה הזו, ומציגה לנו את המצבים שבהם גם עם מחקר של שנים ועם המחשבים החזקים ביותר – פשוט לא תהיה לנו שום דרך לדעת מה בדיוק הולך לקרות.
בעקבות Fluxx, אחד המשחקים הכאוטיים (והמשעשעים) ביותר, אעשה קצת סדר בבלאגן: אדבר על מערכות שבהן שולט הכאוס, אנפץ כמה מיתוסים, ואסביר סופסוף למה גם אחרי מיליארדי שנות אבולוציה אנחנו עדיין לא יודעים לחזות במדויק האם יהיה שלג בירושלים.
בואו להאזין! נגיד פה:
או באפליקציית הפודקאסטים שלכם. אתם יודעים, זאת שפה:
אני מקווה שיהיה לכם מעניין. ספרו לי איך היה (בפרק הזה, וגם בכלל), אני אוהבת פידבק. ו… :
והפעם, באתי להתארח בכובע שלי כעורכת הראשית של סוכנות הידיעות "זווית", אתם יודעים, איפה שאנחנו כותבים על מדע וסביבה וכאלה. דניאל ברון וגיא אלחדד הנהדרים מהפודקאסט "אלטרנטיבה" של Up to Us הזמינו אותי כדי לסכם יחד איתם את 2022 בסביבה – ולהסתכל אל 2023 ואל מה שהיא צופנת עבורנו.
דיברנו על אופטימיות ופסימיות, על אסונות טבע ופתרונות טכנולוגיים, על מיחזור וחתולים. היה מעניין.
בשנת 1804 יצאו צמד חוקרים אמריקאים מסנט לואיס שבמדינת מיזורי מערבה, אל החלקים המסתוריים והמסוכנים של יבשת אמריקה הצפונית שהאדם הלבן לא מיפה מעולם. בדרך הם פגשו בעלי חיים מופלאים ומסוכנים, טבע פראי, ותרבויות ידידותיות – וגם עוינות מאוד, ופתחו את הפתח לשינוי פניה של ארה"ב, ממדינה צעירה וצנועה בגודלה – למעצמה. זהו סיפור מסעם של לואיס וקלארק, שנתן השראה גם למשחק הקופסה Lewis & Clark. בואו והצטרפו להרפתקה. או לפחות תגידו מזל טוב 🙂
להאזנה (ציוד רשות – כובע מסיבה):
ואפשר גם בכל אפליקציות הפודקאסטים, אתם כבר יודעים את זה:):
ואם איכשהו עוד לא יצא לכם, מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרי הפודקאסט באפליקציית הפודקאסטים שלכם, להירשם לעדכונים (במייל, בלייק בפייסבוק, ישירות בדפדפן, מה שבאאא). ואם בא לכם לקחת את המסע הביתה, אפשר לקנות את משחק הקופסה Lewis & Clark כאן :).
כולנו היינו רוצים למצוא תרופה לסרטן, לאלצהיימר או לטרשת נפוצה, לכסח את החיידקים ולהשפיל את הנגיפים. אדם אחד לקח את זה הלאה, ומצא תרופה אחת – לכל המחלות. נשמע לכם קצת מפוקפק?
לאחרונה הוזמנתי לדבר בערב "טד טירה", וסיפרתי בו את סיפורו המשעשע-סלאש-עצוב של ויליאם ראדם. למי שהאזינו לפרק 23 של הפודקאסט שלי, "לשחק עם העובדות", הוא יישמע קצת מוכר.
והפעם בפודקאסט: כולנו היינו רוצים תרופת קסם שתפתור את כל בעיותינו, שתרפא מיד את כל מחלותינו, תגרום לכל פצע להחלים בקלות ותיתן לנו קצת שקט נפשי מטרדותינו. לאורך ההיסטוריה, רבים ניצלו את ההשתוקקות הציבורית הזו כדי לעשות קצת (או הרבה מאוד) כסף, ומכרו להמונים חומרים חסרי-תועלת במחיר מופקע, תוך הבטחה להגשמת כל משאלותינו הבריאותיות, פחות או יותר. תופעת השרלטנות היא חובקת עולם, והיא לא הולכת לשום מקום בקרוב.
בפרק הזה אצא ממשחק הקופסה הצבעוני והחביב Quacks of Quedlingburg ("שוק השיקויים", בגרסה העברית) ואדבר על השרלטנות לאורך השנים, על כמה רופאי אליל מפורסמים וגם קצת על למה זה עובד להם – ולמה כל כך קל לעבוד עלינו.
(בונוס: רוצים לשמוע פודקאסטרית שלא יודעת שיש לה קורונה בעודה מקליטה? זו ההזדמנות שלכם! P-:)
אפשר לשמוע הכול ממש כאן:
או בכל אפליקציות הפודקאסטים באשר הן ובכלל:
נהניתם? הועשרתם? חיבבתם קלות? מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרי הפודקאסט באפליקציית הפודקאסטים שלכם, להירשם לעדכונים (במייל, בלייק בפייסבוק, ישירות בדפדפן, יש לי הכול ולכולם). ואם בא לכם לשרלט קצת (זו מילה?), אפשר וכדאי לקנות את משחק הקופסה "Quacks of Quedlinburg" באמזון או באיביי.
האזנה מהנה ובריאה! (אבל בקטע אמיתי, לא שרלטני, אתם יודעים)
כששמעתי לראשונה את סיפורו של טוביאס קרטר, היה לי ברור שאת הכתבה עליו אני חייבת לכתוב בעצמי. טוביאס טייל מסביב לעולם (כמו שעשיתי גם אני) במשך שנים – ואז החליט לקבל על עצמו שליחות. תחת תנאים בלתי-אפשריים ובלי שום ניסיון בתחום, הוא קנה ושיפץ ספינה ישנה, והשיט אותה אל אזור הקוטב הצפוני. כשחזר, הוא התחיל לספר לעולם על שגילה.
והפעם, חברים וחברות, אדבר על שעועית. כי שעועית היא דבר משעשע: מהשם שלה, דרך המבנה המסודר-מדי של הפולים בתוך התרמיל ועד, כמובן, להשפעות שלה על העיכול שלנו – מדובר בירק עם הרבה הומור עצמי. שלא במקרה, היא ופולים אחרים הם גם הנושא של משחק הקופסה המשעשע "Bohnanza".
בפרק אדבר על השעועית ועל חבריה, ואענה על שאלות כמו: איך נראית שעועית? (כי התשובה ממש לא מובנת מאליה) מה משותף לשעועית ולבוטן? למה חז"ל מתכוונים כשהם אומרים "שעועית"? וכמובן – למה השעועית גורמת אצלנו לתופעות לוואי שהשתיקה יפה להן?
הקשיבו הקשיבו, ממש כאן:
או בכל אפליקציות הפודקאסטים ששם ושפה ושבכל מקום:
** צוות "רחלי עושה דברים" (נו, אני) לא לוקח אחריות על כל תגובה עיכולית שתבוא בתגובה לחשק העז שיעלה לכם בסוף הפרק לאכול שעועית 😉
ו….אתם! מוזמנים! ומוזמנות! לעקוב אחרי הפודקאסט באפליקציית הפודקאסטים שלכם, להירשם לעדכונים (במייל, בלייק בפייסבוק, ישירות בדפדפן, יש הכול מהכול), ואם עשיתי לכם אפילו טיפה חשק – לקנות את המשחק "בוננזה" באמזון או באיביי.
